לעיתים קרובות אנחנו מתייחסים לחפצים מסוימים בביתנו כאל מובן מאליו.

אנחנו צריכים משהו לתלות עליו את המעיל כשאנחנו נכנסים הביתה.
המגבת במטבח שתמיד אנחנו מחפשים אחריה בידיים מטפטפות צריכה וו לתליה.
בחדר הרחצה המתלים לא פחות חשובים.
כמעט מאחורי כל דלת מסתתר מתלה עבור הבגדים שהסרנו בערב ועדיין מקומם לא בכביסה.
לצורך הזה מצטרפות גם המגירות, המצאת המאה, איפה נשים את כל הדברים שממש אין לנו לאן לדחוף אותם, שאנחנו לא צורכים באופן יומיומי ושמין הסתם כשנחפש אותם לא נמצא אותם. וכשנעבור דירה ונעסוק באריזות נמצא אותם.
מגרות ומתלי הוינטאג' הם עולם ומלואו . בשנים ההם נתנו כבוד גדול לאחסון, גם בתעשייה וגם בבתים פרטיים.
פרטי נגרות כמו מגרות נעשו בקפידה והנגרות בהן הייתה איכותית. המגרות נעשו בעבודת אמנות ממש. ולא ניתן להשוות כלל וכלל בין המגרות של פעם לאלו של היום.
מגרות נחשקות במיוחד הן אלו של בתי המרקחת או בתי הדפוס. כשנמצא רהיט כזה במצב טוב כמעט ואין צורך לדעת בו, הוא מעוצב כמעט בשלמות.
אני , באופן אישי, אוהבת את המראה הטבעי של המתלים והמגרות שאנו מביאים לחנות שלנו. אבל לעיתים ניתן על ידי שיפוץ קטן להפוך אותם לאמירה אמנותית שונה לגמרי, המערבבת ישן עם חדש ויוצרת מראה אקלקטי מושך.
כמי שגם אוהבת פרקטיות בעיצוב, אני מאמינה שגם מתלים וגם מגרות, לעולם אין לנו מספיק, נוכל להכניסם לכל חלל וחדר בבית. ותמיד יהיה להם שימוש.
כעת שכנסיים לכתוב את השיר הבא שלנו נוכל לומר שאנו " כותבים למגירת הוינטאג' שלנו.."